רש"י על בבא מציעא י״ז

1 ואמר - לאחר זמן:

2 פרעתי - ע"פ ב"ד:

3 נאמן - ובשבועת היסת:

4 בא מלוה - לפנינו לכתוב לו אדרכתא עליו אין כותבין ונותנין לו:

5 אינו נאמן - לישבע אלא שכנגדו נשבע ונוטל דכיון דתחילתו הוצרך לתובעו לדין אין דרכו למהר לפרוע עד שיפסקו דינו פסק גמור:

6 ואמר פרעתי - לאחר זמן ע"פ ב"ד:

7 והעדים מעידים אותו שלא פרע - בפנינו תבעו לפרוע לו ע"פ ב"ד ולא פרעו הואיל ובפניהם העיז לעבור ע"פ ב"ד אינו נאמן שוב לומר פרעתיו שלא בעדים:

8 הוחזק כפרן לאותו ממון - שאין נאמן עוד עליו לומר החזרתי ופרעתי עד שיפרע בעדים:

9 לא הוחזק כפרן - ונשבע שפרעו ואע"פ שלא פרעו מיד כשתבעו בפני עדים ואין זה מעיז ב"ד דכיון דלא פסקו לו פסק גמור נשמט ממנו סבר כו':

10 אצטלא - לבוש:

11 הוחזק כפרן לאותה אצטלא - עד שיפרע:

12 הוחזק כפרן לאותה שבועה - לומר נשבעתי עד שישבע בפנינו:

13 כשנתחייב שבועה בב"ד - דכיון דתבעו בעדים לקיים דברי ב"ד ולא אבה אינו נאמן לומר עוד קיימתי אחרי כן:

14 אבל חייב עצמו שבועה - שאמר לו אשבע לך ותבעו בעדים ולא אבה ואחר כך אמר נשבעתי נאמן ואע"ג דקמי עדים דחייה:

15 עביד איניש דמקרי ואמר - לא אעשה מה שלא חייבוני ב"ד אלא אני בעצמי ואין זו סרבנות וחרטה אלא דחייה בעלמא:

16 וכתוב בו זמנו בו ביום - שביום שנמצא נכתב:

17 שכבר נמחל שעבודו - משפרע מלוה ראשונה ועל האחרונה לא נכתב והויא לה מלוה על פה וטורף לקוחות שלא כדין דאין מלוה על פה גובה מן הלקוחות:

18 אימת - דפרעיה אימתי וחזר ולוה אימתי:

19 אי נימא למחר - ולא ביום שנכתב:

20 וליומא חרא - שתי תיבות הן וליום אחריו וקיצור סופרים הוא:

21 תיפוק ליה - דאפילו נכתב על מלוה זו אחרונה וכתוב בו יום מוקדם כזה הוה ליה השטר מוקדם:

22 דלא שכיחי אינשי דפרעי ביומיה קאמינא - הלכך לא חיישינן למידי דלא שכיח ואי אתרמי הוצרכו לומר דאין חוזר ולוה בו:

23 רב כהנא אמר - הא דא"ר יוחנן יחזיר לבעלים:

24 כשחייב מודה - שלא פרע:

25 שמעי בי רבנן - שנמחל שעבודו:

26 ומפסדי לי - למטרף לקוחות משום דשטרי חוב המוקדמין פסולין דכיון דהאי דאוקמא הכי לית ליה עדיו בחתומיו זכין לו אף זה מן המוקדמין:

27 מינח ניחא ליה - ברמאות ותלי נפשיה בספיקא ואמר דלמא לא שמעי ואיכא רווחא:

28 מאי איכא דטריף לקוחות - מה טרפא יש בזה שלא יהא בשטר שיחזור ויכתוב לו והלא שניהם ביום אחד הלכך בשטר שנמחל שעבודו לא שביק:

29 הטוען אחר מעשה ב"ד - דבר שהוא תנאי ב"ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות הטוען ואמר פרעתי שלא בעדים לא אמר כלום:

30 במקום שאין כותבין כתובה - אלא סומכין על תנאי ב"ד ותגבה לעולם עד שיוציא הבעל שובר דגט שמעיד שגירשה הוא מוכיח שחייב הוא לה כתובה:

31 אי לא - נקיט לה:

32 לא גביא - אי משום דחיישינן דלמא הדרא ומפקא כתובה וגביא זימנא אחריתי א"נ משום דאי בעי אמר פרעתיה:

33 לאו מלתא היא דאמרי - דבמקום שכותבין שטר כתובה יכול לטעון פרעתי דאם כן אלמנה מן האירוסין דאף במקום שכותבין אין כותבין מן האירוסין:

34 במאי גביא - כתובה על כרחך בעדי מיתת בעל:

35 לטעון - יורש ולומר פרעתי':

36 בתקנתן - שתקנו כתובה לארוסה והלא הכל יטענו פרעתי:

37 גובה את הכל - בין כתובה של תנאי ב"ד דהיינו מנה לאלמנה ומאתים לבתולה בין תוספת:

38 שלא כתב לה - את התוספת:

39 דיקא נמי - דבכתב לה מיירי: